<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימן ד'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל ואין האשה קובעת ווסת עד שיקבענו ג' פעמים ואינה טהורה מן הווסת עד שתעקר ממנה ג' פעמים. כיצד היה דרכה לראות ביום עשרים ובא יום עשרים ולא ראתה ובא יום כ"ג וראתה הרי יום עשרים ויום כ"ג אסורין. וכן אם ראתה פעם שניה ביום כ"ג ולא ביום כ' עדין שניהם אסורין ראתה פעם שלישית ביום כ"ג ולא ביום כ' טהורה יום כ' ונקבע יום כ"ג לווסתה שהרי נעקר יום כ' ג' פעמים ונקבע יום כ"ג. ואין צריך עקירה ג' פעמים אלא יום שנקבע ג' פעמים. ואם נקבע מחמת אונס אפילו כמה פעמים כגון מחמת קפיצה וכיוצא בה אינו ווסת. והרשב"א ז"ל כתב שקובעת ווסת לקפיצות וכן נמי כתב הרא"ה ז"ל וכל יום שראתה חוששת בו להבא. ואפילו לא נקבע ואם עבר אותו יום ולא ראתה טהור הוא להבא אם לא נקבע ג' (ימים) [פעמים]. ואין האשה קובעת ווסת בתוך ימי נדתה שראתה בהן כיון שראתה יום אחד אינה קובעת ווסת בכל השבעה. וכן בימי זיבה שהן אחד עשר יום שבין נדה לנדה כמו שביארנו אבל קובעת ווסת בימי נדתה שלא ראתה בהן ואם נקבע לה ווסת בימי זיבתה חוששת לווסת שאם ראתה דם בווסת (או) [זו] אפילו יום אחד תשב לנדה יום אחד ואסורה לשמש באותו יום ואפילו לא ראתה בשאר ימי הווסתות ואם ראתה בשאר (ג' ימים) הרי זו זבה. וכל וסת שנקבע בימי זיבה אם נעקרה אפילו פעם אחת נעקרה. ואינה צריכה להעקר ג' פעמים שחזקת דמים מסולקין (בדמים) [בימים] אלו.
<h2>דף טו:</h2>
ומי שהלך בדרך במדינה אחרת והניח אשתו טהורה כשיבא אינו צריך לשאול לה אם היא טהורה ואפילו מצאה ישנה מותר לבא עליה שלא בשעת ווסת שאינו חושש שמא נדה היא ואם שהה כדי שתוכל לספור ולטבול כת' הרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר שער השני) שמחשב ובא עליה בלא תביעה ודבר זה אין הפרש בין אשה גדולה בין קטנה שבושה לטבול בלא תביעה. ע"כ. ואם הניחה נדה אסור לבא עליה לעולם עד שתאמר טהורה אני.
<h2>דף לט.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל ואין האשה קובעת ווסת עד שיקבענו ג' פעמים ואינה טהורה מן הווסת עד שתעקר ממנה ג' פעמים. כיצד היה דרכה לראות ביום עשרים ובא יום עשרים ולא ראתה ובא יום כ"ג וראתה הרי יום עשרים ויום כ"ג אסורין. וכן אם ראתה פעם שניה ביום כ"ג ולא ביום כ' עדין שניהם אסורין ראתה פעם שלישית ביום כ"ג ולא ביום כ' טהורה יום כ' ונקבע יום כ"ג לווסתה שהרי נעקר יום כ' ג' פעמים ונקבע יום כ"ג. ואין צריך עקירה ג' פעמים אלא יום שנקבע ג' פעמים. ואם נקבע מחמת אונס אפילו כמה פעמים כגון מחמת קפיצה וכיוצא בה אינו ווסת. והרשב"א ז"ל כתב שקובעת ווסת לקפיצות וכן נמי כתב הרא"ה ז"ל וכל יום שראתה חוששת בו להבא. ואפילו לא נקבע ואם עבר אותו יום ולא ראתה טהור הוא להבא אם לא נקבע ג' (ימים) [פעמים]. ואין האשה קובעת ווסת בתוך ימי נדתה שראתה בהן כיון שראתה יום אחד אינה קובעת ווסת בכל השבעה. וכן בימי זיבה שהן אחד עשר יום שבין נדה לנדה כמו שביארנו אבל קובעת ווסת בימי נדתה שלא ראתה בהן ואם נקבע לה ווסת בימי זיבתה חוששת לווסת שאם ראתה דם בווסת (או) [זו] אפילו יום אחד תשב לנדה יום אחד ואסורה לשמש באותו יום ואפילו לא ראתה בשאר ימי הווסתות ואם ראתה בשאר (ג' ימים) הרי זו זבה. וכל וסת שנקבע בימי זיבה אם נעקרה אפילו פעם אחת נעקרה. ואינה צריכה להעקר ג' פעמים שחזקת דמים מסולקין (בדמים) [בימים] אלו.
<h2>דף סג.</h2>
יש אשה שיש לה ווסת. ויש שאין לה ווסת ולא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם ואין לה יום קבוע לראייתה. ויש שיש לה ווסת הוא שיש לה יום קבוע או מעשרים יום לעשרים יום או מכ"ד לכ"ד או פחות או יותר. וקודם שיבא הדם תרגיש בעצמה שהיא מפהקת ומעטשת וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה ויסתמר שערת (ראשה) [בשרה] ויחם (ראשה) [בשרה] וכיוצא במאורעות אלו ויבואו לה ווסתות אלו או אחד מהן בשעה הקבועה לה (או) ביום ווסתה. וכל אשה שיש לה ווסת בחזקת טהורה לבעלה עד שתאמר לו טמאה אני או שהוחזקה טמאה בשכנותיה.
<h2>דף סג:</h2>
ואסור לאדם לבא על אשתו סמוך לוסתה שמא תראה בשעת תשמיש. עבר וסתה ולא ראתה מותר לשמש (אסר) [אחר] שתעבור עונת הוסת. כיצד היתה דרכה לראות בשש שעות ביום אסורה לשמש מתחלת היום עברו שש שעות ולא ראתה אסורה לשמש עד הערב ואם היה דרכה לראות בשש שעות בלילה אסורה לשמש מתחלת הלילה עד שתזרח השמש. וכתב הרמב"ן ז"ל הורו מקצת בעלי הוראה שאינה אסורה אלא בתשמיש אבל שאר פרישות לא החמירו עליה שאין כאן חשש אלא מדבריהם ע"כ. וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל וז"ל אינה אסורה אלא בתשמיש. עוד הקלו בה שכל היוצא לדרך סמוך לוסתה פוקד את אשתו פקידה זו אפילו בתשמיש. וכן נמי דעת הר"ש והראב"ד ז"ל עד כאן. כת' הראב"ד ז"ל אשה שהיא למודה לראות בעונתה ב' או ג' ימים רצופים כשם שחוששת לראשון עד שתעבור הווסת כמו שביארנו כך חוששת לכולן משום דאיכא שופעת או מזלפת שהיא כשופעת מראשון לשני ומשני לשלישי שהכל כראיה אחת ועוד שרוב הנשים משנות ווסתן להקדים ג' ימים או לאחר ג' ימים וחוזרות למקומן ואותן הימים שהן עתה שניים כבר היו ראשונים ונעשו עיקר ווסת.
כתב הרמב"ם ז"ל ואין האשה קובעת ווסת עד שיקבענו ג' פעמים ואינה טהורה מן הווסת עד שתעקר ממנה ג' פעמים. כיצד היה דרכה לראות ביום עשרים ובא יום עשרים ולא ראתה ובא יום כ"ג וראתה הרי יום עשרים ויום כ"ג אסורין. וכן אם ראתה פעם שניה ביום כ"ג ולא ביום כ' עדין שניהם אסורין ראתה פעם שלישית ביום כ"ג ולא ביום כ' טהורה יום כ' ונקבע יום כ"ג לווסתה שהרי נעקר יום כ' ג' פעמים ונקבע יום כ"ג. ואין צריך עקירה ג' פעמים אלא יום שנקבע ג' פעמים. ואם נקבע מחמת אונס אפילו כמה פעמים כגון מחמת קפיצה וכיוצא בה אינו ווסת. והרשב"א ז"ל כתב שקובעת ווסת לקפיצות וכן נמי כתב הרא"ה ז"ל וכל יום שראתה חוששת בו להבא. ואפילו לא נקבע ואם עבר אותו יום ולא ראתה טהור הוא להבא אם לא נקבע ג' (ימים) [פעמים]. ואין האשה קובעת ווסת בתוך ימי נדתה שראתה בהן כיון שראתה יום אחד אינה קובעת ווסת בכל השבעה. וכן בימי זיבה שהן אחד עשר יום שבין נדה לנדה כמו שביארנו אבל קובעת ווסת בימי נדתה שלא ראתה בהן ואם נקבע לה ווסת בימי זיבתה חוששת לווסת שאם ראתה דם בווסת (או) [זו] אפילו יום אחד תשב לנדה יום אחד ואסורה לשמש באותו יום ואפילו לא ראתה בשאר ימי הווסתות ואם ראתה בשאר (ג' ימים) הרי זו זבה. וכל וסת שנקבע בימי זיבה אם נעקרה אפילו פעם אחת נעקרה. ואינה צריכה להעקר ג' פעמים שחזקת דמים מסולקין (בדמים) [בימים] אלו.
